<h1>ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל</h1>
<h2>דף יא:</h2>
כתב ה"ר אשר ז"ל תרומה ומעשרות נוהגין בחוצה לארץ מדרבנן, אפילו קונה מן הגוי דגן הישראל חייב בתרומה ומעשר. ואם קנה מן הגוי שבלים לצורך מצות ומרחן גוי לצורך ישראל בשליחות הישראל חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו. כך שמעתי מפי הראב"ד ז"ל. אבל אם המוכר גוי מרחו פטור. ואם השדה של ישראל ומרחו גוי פטור. הלכך השבלים שאדם קונה לצורך המצות ומרחו ישראל יתחייבו בתרומה ומעשר. עכ"ל רבי אשר ז"ל.
<h2>דף כז.</h2>
וצריכה אשה שלא תלוש יותר משיעור קבא מלוגנאה בפעם אחת, והוא מ"ג ביצים ומשקלה ד' ליטרין וחצי של י"ד אוקיות וחצי והאוקיא משקלה כ"ד פשיטים מלגוירש, ורב האיי ז"ל [כתב] כי ה' רבעים קמח ועוד הם ת"ש כספים ויותר מעט (הם) בכספים של בבל, דשערו חכמים דאין אשה ואיש יכולין לשמור עיסה יותר מכשיעור זה, ומה לי ללוש ומה לי לערב יותר מכשיעור הכל אחד הוא ואסור, וצריך שיטול חלת האור וחלת כהן שאם לא יטול חלת האור לא יצא ידי חובת מצה דתנן ולא בטבל, וכן בשאר כל ימות השנה חייב כל אדם להפריש שתי חלות. ונהגו כל ישראל לעשות לחם אחד בערב-שבת [הגדול], הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו, וקורין אותו חלת עני ובלעז לחם בית הכנסת, ומחלקין אותו לעניים, ומיום שזלזלו בו ונשתלחה מארה בתבואה. ונהגו להניח שלש מצות או ארבעה זו על זו ומדבקן ומברך אשר קדשנו להפריש חלה תרומה או להפריש תרומה, ובלי הפסק דיבור יטול חלת כהן שתועיל הברכה לשתיהם וקא אמר רב אחא משבחא דקורא לה שם ואומר הרי זו תרומה, כי הרי זו חלה לא אמר כלום, משום דמלת חלה פירושה עוגה, וזה פירוש הכתוב עוגה תרימו תרומה, ויש מי שאומרים דלאחר אפיה מצי ליטול חלת האור וחלת כהן, והכי אמרינן [ביצה ט' ע"א] חלת חוצה לארץ כהן ואחר כך מפריש, וטוב מנהג ראשון ליטול חלה מן העיסה משום אל תטוש תורת אמך.
